כל הורה יודע, כשמצפים להולדת ילד חדש במשפחה זהו סימן שהגיע הזמן לשדרג את הבית. אז מתחילים לתכנן הכול מחדש: לשבור קירות, להרחיב חדרים, לסייד קירות, לשפר תשתיות ולקנות רהיטים חדשים. 

גם הבית שלנו, בית "קבלה לעם", עבר שינויים רבים בכל פעם שגדלנו והצטרפו אלינו נקודות שבלב חדשות. 

הבית הראשון שכן בחדר קטן ברחוב רבי עקיבא בעיר בני ברק. המורה שלנו, הרב ד"ר מיכאל לייטמן, אירח בסלון ביתו קבוצה של עשרה גברים, שישבו סביב שולחן וקראו יחד בספר הזוהר. בהדרגה גדלה הקבוצה ותלמידים נוספים הצטרפו, עד שהחיים אילצו אותנו לחפש מקום גדול יותר.

ככל שהקבוצה גדלה כמותית היא גם התפתחה מבחינה איכותית, ולהיפך, איכות החיבור וחיזוק הקשרים בין התלמידים משכו אל הקבוצה כמו מגנט נקודות בוערות חדשות. עברנו בית, לרחוב ירושלים. בבית השני שלנו התחלנו כבר להתאסף לישיבות חברים. שרנו יחד, התחבקנו, התאמצנו להפוך ללב אחד. עברו מספר שנים וגם שם נעשה צפוף, ארזנו והמשכנו הלאה לתחנה הבאה שלנו.

הבית השלישי שלנו היה ברחוב ריינס בבני ברק. שם לראשונה שכרנו בית גדול ולא דירה קטנה. באותה התקופה המורה שלנו עבר תאונת דרכים קשה שחוללה מהפכה בחיינו. מאז התחלנו ללמוד יום יום בבוקר וכך ערכנו שיעורי קבלה יומיים. 

ככל שהלב המשותף שלנו התרחב כך הצטרפו אלינו עוד ועוד חברים חדשים שחשו חשמל באוויר, עד שגם בני ברק הפכה קטנה עבורנו, והחלטנו לעבור לעיר הסמוכה פתח תקווה, שבה אנחנו שוכנים היום. 

תחילה הבית ברחוב ז'בוטינסקי 112 נראה כחורבה, התחלנו לסדר ולארגן את המבנה במו ידינו, עד שהמקום היה מושלם. במשך עשור למדנו והתחברנו שם, ועם השנים קמו בתים חמים נוספים בכל רחבי העולם, אבל עדיין הבית בפתח תקווה היה המרכז, המקור ללימוד והפצה, המוקד שנותן חמצן רוחני לכל מי ששואל מה הטעם בחייו. 

ושוב גדלנו, אבל הפעם כבר רצינו בית משלנו. ובשנת 2012 החלטנו להפסיק לשכור בתים ולקנות בית משלנו. חברים רבים תרמו מכספם כדי שהחלום הזה יתגשם, ולאחר שמצאנו מבנה מתאים ברחוב הרב"ש 12 (שנקרא אז רחוב הנבטים 12), מיד נרתמו לעבודה הרבה חברים וחברות. הפשילו שרוולים והתגייסו לעבודות בנייה ושיפוץ. כל פינה בבית הזה נבנתה מהחיבור בינינו, כל דפיקת פטיש פתחה סדק בלב האטום שלנו, וקירות החומר ששברנו מוטטו גם את הקירות הפנימיים. המון רגש והמון תקווה שמכאן נבנה את המשכן בינינו. 

היה נדמה לנו שזהו, הגשמנו את החלום, אלא שכמו תמיד לכוח העליון תוכניות משלו. במרץ 2020 העולם נכנס לסגר עקב נגיף הקורונה. רחובות התרוקנו, ערים השתתקו, מדינות סגרו גבולות וגם הבית שלנו הפך שומם. אבל זה לא שבר אותנו. 

בזכות חברים רבים הקמנו את "מערכת הערבות", בית וירטואלי שבו התכנסנו להשתתף יחד בשיעורים ובסעודות, בכנסים ובישיבות החברים. הבית שלנו קיבל עומק ומשמעות חדשה. התחלנו להרגיש את מה שהמורה שלנו אמר לנו פעמים רבות: "בית זה לא רק קירות, בית זה לב אחד, הרגשה אחת חמה שמחזיקה אותנו כל הזמן יחד. כל החיים שלנו שם, בבית".

בפברואר 2023 ערכנו כנס עולמי גדול, שבו למעשה חגגנו את החזרה הפיזית הביתה. עוד בשלבי הרישום לכנס זיהינו שאין לנו חלל אחד שיכול להכיל את אלפי החברים והחברות שהצטרפו אלינו בשנים האחרונות. 

בהזדמנות הראשונה בנינו תוכנית מפורטת לשדרוג הבית, תוכנית שתיצור חלל במפלס אחד עבור כולם בכנסים ובערבי האיחוד. בימים אלה ממש, אנחנו שוקדים על המלאכה.